צילום מאקרו דל אמצעים חלק 2

צילום מאקרו דל אמצעים חלק 2 – טבעת היפוך עדשה

את העדשה ניתן להרכיב הפוך, לא כולם יודעים את זה אבל זה אפשרי בעזרת טבעת היפוך עדשה. התוצאה היא שהמרחק הפוקוס בין האובייקט למצלמה יכולה לרדת בצורה משמעותית ובכך נקבל הגדלה של האובייקט. לאחר שהרכבנו את העדשה הפוך אפשר להבין שהפוקוס אוטומטי לא יעבוד כיוון שכל החיבורים החשמליים של העדשה ימצאו בצידה ההפוך של העדשה ובמקום להתחבר למצלמה הם יפנו החוצה. מד האור וחישוב החשיפה יעבוד ברוב המקרים וברוב המצלמות, אם כי, ראוי לציין שלא בכולן.

בתמונה הבאה קל לראות את האפקט של היפוך העדשה, אפשר לפקס ממרחק קרוב יותר ולקבל הגדלה.

קשה לחשב ישירות את ההגדלה שתתקבל מחיבור העדשה הפוך אבל די קל למדוד אותה, כל מה שנדרש זה צילום אחד. לוקחים סרגל מציבים אותו על שולחן מכוונים את טבעת הפוקוס לאינסוף (לא לשכוח שהעדשה הפוכה ולכן גם ערכי הפוקוס הפוכים) בשלב הזה ניצבים המעל הסרגל עם המצלמה ולא לאט מתרחקים מהסרגל (פיזית זזים) עד לקבלת פוקוס מושלם ולוקחים תמונה. התמונה המתקבלת תעזור לנו לחשב את מידת ההגדלה.

בתמונה הנ"ל נראה כי על חיישן נקלטו בערך 32.5 מ"מ. גודל החיישן במצלמה שלי 36 מ"מ ומכאן החישוב ברור

M = SL / IL

M – ההגדלה

SL – אורך החיישן (במ"מ)

IL – אורך המתקבל בתמונה (במ"מ)

ולכן נקבל:

M = 36/32.5 = 1.107

הגדלה של יותר מפי 1.1 ובכך יותר מכל עדשת מקרו סטנדרטית בעלות של טבעת היפוך עדשה שעולה 7.5$

הערה: כאשר העדשה הפוכה, העדשה והחיבורים החשמליים חשופים לאבק לכלוך ולחות. וכאשר נהפוך אותה חזרה יש סיכוי טוב שכל הדברים "הנפלאים" האלו יפלו ישר על חיישן המצלמה ולכן כסו את העדשה בכל זמן שהיא לא בשימוש ולכל אלו שעדיין חוששים קיימת טבעת ביונט שמתחברת לקצה העדשה ההפוכה ואליה ניתן לחבר פילטר יו ווי סטנדרטי.

צילום מקרו דל אמצעים חלק 1

צילום מאקרו

מאמר זה דן באפשרויות הטכניות השונות לצילום מקרו בהגדלה של פי 1 או יותר. לרוב הצלמים, צילום מקרו הוא מחוץ לתחום כיוון שיש צורך בעדשה ייעודית שמאפשרת הגדלה טובה של האובייקט המצולם. הגדלה פי 1 היא בעצם שיקוף של האובייקט המצולם על חיישן המצלמה בגודלו הטבעי. במצלמת 35 מ"מ סטנדרטית גודל החיישן הוא 24 על 36, עדשת מקרו סטנדרטית מאפשרת לנו צילום של אובייקטים עד גודל החיישן בגודלם המקורי, פי 1.

אז זהו שלא, לא חייב עדשה ייעודית. נכון, עדשה ייעודית תשפר לנו את חווית הצילום ובגדול תעשה לנוחים טובים יותר ופשוטים יותר אבל לא תאפשר לנו להגדיל מעבר ל פי 1. לצלמים חובבים שאינם רוצים או יכולים להיכנס להוצאה של 600$ עד 2000$ עולם המקרו אינו מחוץ לתחום. אז אני רוצה לא להשקיע יותר מידי כסף ולקבל הגדלה של יותר מ פי 1. נשמע כמו לאכול את העוגה, להשאיר אותה שלמה ולא להשמין. במאמר הזה אני אנסה לתת כמה טיפים (וקצת מתמטיקה) לצילום מקרו דל אמצעים.

חלק 1 - טבעות הארכה

טבעות הארכה הם דרך זולה להגדיל את ההגדלה של העדשה. בטבעות הארכה אין שום אלמנטים זכוכית או עדשות, הם צינורות ריקים המרחיקים את העדשה מהמצלמה. קיימים מספר דגמים בשוק חלקם סתם צינורות פלסטיק וחלקם משלבים חיבור למנגנון הפוקוס האוטומטי. ההמלצה שלי, היא קנו את אלו שיש להם חיבור לפוקוס, החיים פשוטים יותר עם פוקוס אוטומטי. אז מה ההגדלה שתיתן לי טבעת הארכה, זה די פשוט, הנה הנוסחה לחישוב זריז

M = ((ML X F) + E) / F

M – ההגדלה המתקבלת

ML – ההגדלה של העדשה עצמה (ניתן לראות את ההגדלה בחלונית שעל העדשה או במפרט העדשה).

F – אורך המוקד של העדשה (במ"מ)

E – אורך טבעת הארכה הנוספת (במ"מ)

ואי אפשר בלי דוגמא (אחרת זה סינית): יש לי עדשה 105 מ"מ בעלת הגדלה של 1:2 ( פי 0.5) ואני מצרף אותה לטבעות הארכה באורך 80 מ"מ.

M = ( (0.5 x 105) + 80 ) / 105 = 1.26 » 1.3

אקבל הגדלה של פי 1.3 מהגודל המקורי. לא רע בהתחשב בעובדה שהשקעתי בין 13$ ל - 100$ בטבעות הארכה במקום מאות דולרים בעדשה ייעודית.

החיסרון בשימוש בטבעות הארכה הוא שמאבדים את הפוקוס באינסוף אבל מי צריך אותו כשהמטרה היא מקרו.

זהו בינתיים, זה משתפר בחלק 2 – עדשה הפוכה, שם תמורת כ – 10$ נגדיל פי 2 ויותר בקלות.

מבוא לצילום נוף

מבוא לצילום נוף

מחבר: יאיר חן

כולנו חווינו את החוויה, נסיעה בדרך נוף יפיפיה, בכל נקודה בה הנוף עוצר נשימה, עוצרים, נושמים את היופי הטבעי וכמובן מוציאים את המצלמה כדי ללכוד את היופי הטבעי הנהדר, לרשום ולתעד את המראות הניפלאים מהדרך.

הטיול נגמר, מגיעים הביתה, והדבר הראשון שעושים מעבירים את התמונות מהמצלמה למחשב ויושבים להסתכל בתמונות רק כדי למצוא תמונות שטוחות משעממות. כל האלמנטים שריתקו אותנו בטיול שהיינו שם, כאן בתמונה לא מצליחים להעביר את התחושה שחווינו שם, למה?

כאשר אנו מסתכלים על הנוף, עינינו נודדות באופן סלקטיבי ונוטות להתמקד באלמנטים שאנו מוצאים מושכים ומעניינים. שדה הראייה שלנו רחב מאוד וכולל הרבה מאוד אלמנטים שונים במבט אחד על נוף טבעי, אבל לעיניים ולמוח שלנו יש את היכולת להתעלם מכל פרט מיותר ולהבליט את הפרטים מפתים ביותר. עדשות וחיישנים או סרט אינו יכול לעשות זאת בכוחות עצמם. הם זקוקים לעזרה, אנחנו הצלמים, אנחנו בעצם המוח שמחובר ומפעיל את המצלמה, ביכולתנו להבליט אובייקטים מענינים ולהתעלם מאלו שמיותרים לטעמנו.

הזמן הוא ההשקעה החשובה ביותר שאתה יכול לעשות כדי לקבל תמונות נוף טובה. כאשר אתם מגיעים למקום שמעולם לא ביקרם קודם, השקע זמן בהתבוננות. כן, השאירו את המצלמה בתיק והתבוננו סביבכם. נסו למצוא נקודות תצפית שונות. קח מצפן כדי לצפות איפה השמש תזרח או תשקע. נסו לדמיין כיצד ייראה המקום בסוגים שונים של אור. זה יכול לקחת קצת זמן ותרגול אבל דיי מהר תתרגלו לחשוב בצורה הזו ולצפות את האור או הזווית שתעניין יותר. לדוגמא, בערוץ נחל המתפתל ממזרח למערב באמצע היום, כאשר השמש מדרום, ההצללות בגדה הדרומית של הערוץ יהיו חשוכים וקשים לחשיפה טובה בזמן שאור רב נופל על הגדה הצפונית לכן אולי כדאי לחכות לזמן שקיעה או זריחה בה האור יפול בצורה כמעט מאוזנת על שתי הגדות. דוגמא נוספת יכולה להיות ההבנה שביום מעונן חלקית נקבל שמיים דרמטיים יותר בצילום נוף ואולי כדאי לחזור לאותו מקום בסתיו במקום בשיא הקיץ. בכל אופן, הצפיה וההתבוננות תביא אתכם לחשוב, והמחשבה תביא אותכם לפריים טוב יותר

נושאי הנוף

מים זורמים

אם נהר או נחל זורם דרך הנוף אותו אתם מצלמים, עליכם לחשוב על אופיו ואיך להעביר את הדמות בתמונה. נהר גדול, איטי נראה ומרגיש שונה מן הזרם המהיר של יובל הפשרת שלגים בהר. המים יכולים להיות מרכז העניין בתמונה, או שהוא יכול לשמש כמרכיב בקומפוזיציה של התמונה. ניתן להשתמש במים כקו מוביל אלכסוני כקו אופקי, או בכלל כצורה המשלימה אלמנטים אחרים בתוך המסגרת שלך

תסתכלו היטב על ההשתקפויות במים. אתה יכול להשתמש בהשתקפויות על מנת לשפר את התמונה בצבעים של עלי שלכת משתקפים, למשל. אלמנטים אחרים המשתקפים יכולים להיות רק מסיחים שמסיטים את מבט הצופה מנושא התמונה.ייתכן שתצטרכו להסתובב קצת כדי לכלול או לסלק אלמנטים שונים בתוך המים או מחוץ להם או לחזור כאשר השמש נמצאת בזווית אחרת. שימוש במסנן מקטב יכול להיות מאוד יעיל כדי לסלק חלק מהשתקפות ולהגדיל את הניגודיות.

השימוש בפלגי מים כנושא מאתגרים לא מעט צלמים, איך להעביר את הזרימה של המים בתמונה דוממת, איך ליצור בתמונה תחושה של תנועה. פלגי המים כנושא יכול להיות נושא לא קל. הקומפוזיציות המרשימות באמת משקפות מדידה מדוייקת של התנועה וחשיפה מאוזנת. אם כן, רבים מכם כבר ניחשו, כדי לתת תחושה של תנועה וזרימה של פלג המים יש צורך בחשיפה ארוכה, אבל זה לא כל כך פשוט. כיוון שקציפת הזרימה לבנה ניתן בקלות "לשרוף" את החלקים הזורמים בתמונה ולקבל כתם לבן ולא ברור בתמונה ומצד שני אם נחשוף קצר מידי נאבד את תחושת התנועה. אז איך בכל זאת, הסוד הוא פילטר נטורל, זהו פילטר המתברג לקצה העדשה, בדומה לפילטר יו ווי, ומכהה בצורה טיבעית את הסצנה. קיימים פילטרים טבעיים בדרגות כהות שונות, כך שגם באור יום מלא ניתן לחשוף חשיפות ארוכות מבלי "לשרוף" את החלקים הבהירים בתמונה.

פלג מים בנחל הבניאס. חשיפה ארוכה (1.5 שניות) שימוש בפילטר טבעי דרגה 8

יערות

צילום יערות  או צילום ביערות מציב שורה שלמה של אתגרים. ראשית, יש לחשוב על אופיו של היער שאתם רוצים לצלם ולשקף לצופה בתמונה, ההרגשה שאתם רוצים להעביר בתמונה, האם אתם רוצים להעביר רגש קודר, או מואר ומאוורר? האם יש תכונות מיוחדות אשר יסייעו להביע איך אתם מרגישים? כדי לתת מבט קודר אפשר לשקול שימוש בצילום מונוכרומטי (שחור/לבן) ולצלם בחשיפת חסר כדי להעמיק את ההצללות. כדי להעביר מבט מואר מאוורר וצבעוני כדאי להשתמש בעדשה רחבה שתרחיב את הרווחים שבין העצים. ניתן גם לשקול שימוש בטכניקת "תמונת טווח דינאמי רחב" כדי להאיר את ההצללות ולא לשרוף את החלקים המוארים.

כמו עם כל תצלום, יש צורך למצוא נקודת עניין, נושא. זה עשוי להיות גזע עץ מעט שונה, שביל מתפתל או דרך יער מעניינת או כתם של צבע על שיח פורח. מה שזה לא יהיה, יש צורך בקומפוזיציה תומכת שתוביל את הצופה אל הנושא. חפש פסי האור החודר את עלוות העצים או נקודה אחת על הרצפת היער המוארת ישירות ע"י השמש.

בין אם אתם מצלמים לכיוון יער או מצלמים בתוך היער, חפשו דפוסים, קווים, ואלמנטים אחרים של קומפוזיציה שאתם יכול להשתמש בהם. נסו הן עדשות רחבות וגם עדשות טלסקופיות.עדשה רחבה הצופה אל העצים תגרום להם להמריא בזמן שעדשת טלה תדחוס שורה של גזעי עצים ותשטח את המרחק ביניהם. נסו לשכב על הארץ להישיר מבט מבעד לענפים, לטפס על עץ (בזהירות) כדי לחפש דפוסים בשבילי היער השביל.

שביל המתפתל לו ביער.

מישורים

המרחבים הפתוחים, מישורים ושדות הם בין נופים הקשים ביותר לצילום כי לעתים קרובות חסר להם נקודת העניין הברורה. ברוב המקרים, ההיקף עצום של הסצנה הוא אחד הדברים שאותם אתם מנסים לתקשר. למרות זאת, זיכרו כי הצופים צריכים משהו להתמקד בו. חפשו אלמנט מיוחד למקום הזה והשתמשו בו כנקודת עניין ובעזרתו נסו להעניק למקום תחושה של קנה מידה. אתם הרי לא רוצים שעיניו של הצופה ישוטטו ללא מטרה סביב המסגרת. נסו להשתמש בכל מה שעשוי להיות זמין בסביבה כדי להוביל את הצופה אל נושא התמונה כמו, כביש מתפתל, זרם של יובל, נחל או נהר, קו, גדר מזח וכו'

כמו שלכל יער יש אישיות משלו כך גם לכל מישור אישיות משלו ולכן אל תתעצלו, חפשו עד שתמצאו זווית וקומפוזיציה המשקפים את המישור כפי שאתם רואים אותו. נסו לחשוב מהי התכונה החשובה ביותר של המקום המסוים הזה? תחשבו על השמים, אתם רוצים הרבה או קצת מהשמיים? שמיים כחולים אולי הם הדרך הטובה ביותר לשקף את האופי של מישור אחד בזמן ששמי סערה קודרים מתאימים לאחר. זיכרו את הכלל של שלישים, אם השמיים חשובים, חלקו את התמונה לאורך האופק לפי חוק השלישים.

מישור. העץ נותן פרספקטיבה לגודל המישור

מדבריות

חפשו דרכים כדי להראות את האופי המחוספס ואת היופי של המדבריות. באמצע היום תוכלו לראות גלים הנגרמים על ידי החום הרב במדבר. באמצעות עדשה ארוכה תוכלו  לדחוס אותם ולקבל תמונות דרמטיות שמשדרות "חם". מדבריות הם גם מקומות מצויינים עבור תמונות של כוכבים, אין לחות ובדרך כלל אין זיהום אור מתאורת ישובים בסביבה המקשה לראות את הכוכבים, כך שנראה כוכבים רבים יותר ומבריקים במיוחד. שמו לב לזמני מופע הירח, אור הירח גם הוא יכול להשפיע על ראות הכוכבים. עיקבו אחר השינויים בצבע החול לאורך היום עם הזווית השונות של השמש. חישבו על דרכים ללכוד את המאפיינים של המדבר. צלמו רחב בדרך כלל זו הדרך הטובה ביותר לשקף שממה ומדבר, בו בזמן שתקריב של צמח אחד הנאבק לשרוד בצד דיונה צחיחה מייצג מדבר בצורה טובה לא פחות.

תחשבו איך לכלול את השמש בתמונה, זו דרך ניפלאה לשקף מדבר, צחיח, חם, קשה ויבש. שימו לב שצילום השמש אינו פשוט. ביום בהיר, השמש בהירה, כך מד האור של של המצלמה נוטה לחשוף פחות מדי כל דבר אחר בפריים. לכן, צלמו במצב ידני, או קחו קריאה של מד האור מהשמיים בצד הנגדי לשמש וללא השמש בפריים, ניתן להחזיק חצי לחיצה כדי לשמר את נתוני החשיפה, ואז לבנות את הפריים מחדש לפני שאתם מצלמים. דרך נוספת היא ללחוץ על כפתור נעילת חשיפה בזמן מדידת האור ואחר כך בניית הפריים וצילומו עם נתוני החשיפה השמורים. המצלמה דיגיטלית מאפשרת לבדוק את התמונות לאחר הצילם ותיקון מיידי בצילום נוסף. עדשות רחבות זווית עושות את העבודה בצורה הטובה ביותר מפני השמש מהווה חלק קטן יותר מהפריים  אבל עדשות רחבות רגישות להבהקה (פלייר) וכאן שוב נכנס היתרון של המצלמות הדיגיטליות שאפשר לראות את פלייר בזמן הפריימינג של התמונה או לאחר צפייה בתוצאה. הדרך הפשוטה ביותר להיפטר מפליירים היא פשוט להצל על העדשה בזמן הצילום, קצת קשה בעדשות מאוד רחבות אבל אפשרי.

כביש סדוק מהחום הכבד במדבר

חופים

דמיינו את הסצנות השונות הללו:

·          אי טרופי שקט עם מים בצבע טורקיז המלחכים את החול הלבן שעל החוף

·          גלי סערה המתנפצים על חוף בניו אינגלנד

·          חוף בעיירת נופש מאוכלס בצפיפות ע"י נופשים, ספורט מים, טיילת והמוני מתרחצים

הסצנות האלו שונות כיום מלילה ודרושות גישות שונות בצילום בכל אחד מהם. לכן, חישבו איזה חוף אתם מצלמים, כיצד ניתן להעביר את הסצינה בצורה הטובה ביותר ? מה השעה ביום, מה מזג האוויר, ומה העונה המתאימה ביותר עבור הסצנה כדי להדגש את מאפייניה? אלו הן השאלות שכדאי לשאול את עצמכם תוך כדי צפיה והתבוננות בזמן בחירת נקודת המבט הנכונה להרכבת הקומפוזיציה לפני הצילום. כל קו חוף שונה באופן כלשהו ממשנהו, חישבו כיצד ניתן להציג את ההבדלים בתמונות שלכם.

כשיש לכם רעיון לגבי האופי של החוף, חפשו אלמנטים שניתן להשתמש בהם כדי לחזק את התחושה שאתם מחפשים להעביר. עצי דקל יכולים ליצור מסגרת טובה בחוף טרופי. רסס גלים המתנפצים על הסלעים מוסיף דרמה לחוף הסלעי. כמו במדבר, היו זהירים מפני חדירה של חול לחות ומליחות למצלמה, אלו יכולים לקצר את חיי המצלמה בצורה משמעותית. בצילום בחופים בעונת החורף כאשר הרוחות נושאות את הלחות המלוחה והחול הלח אפשר וכדאי להשתמש כיסוי נגד גשם ולהסיר את מכסה העדשה רק בזמן הצילום.

כרגיל כמו בכל צילום גם בצילום חופים נסו לשכב ולצלם קרוב מאוד לקרקע ובעזרת עדשה רחבה נסו להבליט את הצדפים או את הטקסטורה של החול אל מול המרחבים של החוף והים. השתמשו בעדשה טלה ונסו לדחוס את אנשים הרבים על החוף לצמצם ולשטח את המרווחים בינהם כדי ליצור תחושה של חוף הומה אדם. חפשו אנשים משחקים על החוף, מטקות, כדורגל, כדורעף או ילדים שבונים ארמון בחול וצרו קומפוזיציה סביב ההתרחשות. נסו לחדש בזווית מיקום גובה ואפילו פריימינג במצב פורטרייט. 

חוף הים בקו-סאמוי

הרים

גם בצילום הרים נעצור ונתבונן, האם ההרים סלעים ומחוספסים או שחוקים וחלקים, האם הנוף מאיים או קסום? מה התחושה אתם מקבלים מהם? חפשו אלמנטים שיחזקו התחושה שלכם ונסו להעביר אותה גם לצופה. מה הקומפוזיציה שתשקף את התחושה, מה היא זווית המתאימה ביותר ומה היא זוית האור שתבליט טקסטורות או אולי תסתיר אותן, מה מזג האוויר המתאים ביותר? חפש את הפרטים והאלמנטים שיוסיפו  את הסיפור לקומפוזיציה שאתם רוצים לשקף.

הרים מושלגים בדרום מערב קנדה

כל הזכויות שמורות. כל שימוש או העתקה של המאמר או התמונות אסור ללא הסכמת המחבר.

צילום טבע ונוף - צילום כוכבים ושבילי כוכבים

צילום טבע ונוף - צילום כוכבים ושבילי כוכבים

בעקבות מספר פניות שקיבלתי לגבי צילום לילה ובעיקר צילום כוכבים ושבילי כוכבים החלטתי לכתוב מאמר קצר שיסביר איך עושים את זה. כל המאמר מייצג את ניסיוני ויתכן שכל אחד ואחת מכם ימצאו דרך טובה ויעילה יותר עבורכם לצלם ולקבל תוצאות מרהיבות לא פחות.

בגלל העברית ההפוכה של הפייסבוק אני מוסיף מקרא קטן. ליד המושג ההזוי בעברית תתווסף * ומספר לפי המספור הבא

1)      תמונות גולמיות או לא מעובדות או לא דחוסות הכוונה ל RAW

2)      איזו הכוונה ל ISO

3)      איזון לובן מחושב הכוונה ל custom white balance

4)      מצב מנורה הכוונה ל BULB

5)      ווידאו של תמונות עוקבות הכוונה ל time lapse

6)      שבילי כוכבים הכוונה ל star trails

ההנחה הבסיסית שכל הקוראים שולטים ברזי החשיפה ומבינים מהו איזו וכמובן צמצם ותריס.

בעבר, לפני תקופת הדיגיטליות, בתקופת הפילם כל הנושא הזה היה הרבה יותר פשוט, לוקחים פילם עם רגישות נמוכה עד בינונית (איזו 100 – 400) ופשוט מכוונים את המצלמה לשמיים כשהיא עומדת על חצובה ומשאירים את התריס פתוח לשלוש שעות כשהצמצם כמעט פתוח לגמרי וזהו. התמונה המתקבלת היא שבילי כוכבים נפלאים. אז מה ההבדל כאשר אנחנו עובדים עם מצלמה דגיטלית, זה אמור להיות ממש אותו דבר, מכוונים למעלה משאירים צמצם פתוח לכמה שעות ומקבלים תמונה נפלאה, אז זהו שלא.

לפני שנתחיל, נתחיל בפרטים הטכניים, ציוד:

-          מצלמה דיגיטלית ועדשה לבחירתכם, העדשה תלויה בפריימינג שתרצו ליצור והתוצאה שתרצו לקבל

-          חצובה יציבה

-          שלט עם אפשרות למצב מנורה (* 4) - לא חובה רק מאוד מקל על התהליך

-          קפה, עוגיות, סבלנות ואפשר מוסיקה טובה להעביר את הזמן

אז למה בכל זאת במצלמה דיגיטאלית לא נקבל שבילי כוכבים בחשיפה דומה לזו שעשינו האנלוגית. הסיבה היא פשוטה ונעוצה בעצם היותה דיגיטאלית. כאשר החיישן נחשף ברקע מתרחשים תהליכים המנסים לאתר אור ולתעד אותו על החיישן וכל הנסיונות הלו של החיישן והמעבד שעובד מאחוריו בעצם יתעדו לנו את הנסיונות, מיותר לציין כושלים, לאתר אור. והתמונה שנקבל היא סוג של רעש ופיקסלים בצבעים לא טבעיים ולא הגיוניים ושבילי הכוכבים יופיעו בצורה דהויה ולא ברורה בתוך כל הרעש. ובכן, התוצאה שקיבלנו לא קרובה לתוצאה המבוקשת.

אז איך בכל זאת עושים את זה?

הטבע

נרצה להיות במקום בו אין זיהום אור מתאורות עיר או מכוניות שחולפות. רצוי מקום חשוך לגמרי אם כי לא חייב בתנאי שזיהום האור איינו משתלט על השמיים כולם וניתן לצפות בכוכבים בעין ללא בעיה.

נבחר יום בהיר ללא עננים ורצוי להיות באזור יבש בו האוויר (כמעט) ללא לחות (לדוגמא, במדבר)

כמובן שרצוי לצלם ביום נטול ירח או סמוך למולד הירח כיוון שגם הירח מהווה זיהום אור לא קטן בשמיים. אם יש ירח ביום בו בחרנו לצלם, נוציא אותו מהפריים ונדאג שבשעה שעתיים הקרובות הוא לא יהיה קרוב לפריים שלנו

בניית הפריים

ננעל את המצלמה על החצובה נחבר את השלט ונקמפז (ניצור קומפוזיציה) את הפריים שלנו. נדאג שהירח לא יהיה קרוב לפריים שלנו ואגב תזוזתו לא יכנס לנו לפריים בשעות הקרובות. ונעשה פוקוס, פשוט לכתוב אבל בלילה קשה למצלמה שלנו לעשות פוקוס בגלל העדר קונטראסט שמערכת הפוקוס תינעל עליו. אז במקום חשוך מאוד זה יהיה דיי קל לפקס על כוכב או כוכבים שזוהרים בשמיים אך יתכן ונצטרך לפקס ידנית. ובכל אופן אחרי שנעלנו את הפוקוס, נעביר את הפוקוס לידני ונשאיר אותו כך עד סוף הצילום. אחרי שבנינו את הפריים נדרשת מצידנו הקפדה שלא להזיז את החצובה לא לשנות את מצב המצלמה לא לשנות זום וכמובן שלא להזיז את גלגל הפוקוס במצלמה. כל שינוי ידרוש מאיתנו להתחיל מהתחלה.

עכשיו זה בדיוק הזמן לקחת תמונת ניסיון, והשאלה שכאן מקומה, באיזו חשיפה? אז תמונת הניסיון תהיה לפי חיישן האור של המצלמה, וכל המטרה היא לבדוק קומפוזיציה ופוקוס עד כמה שאפשר.

חשיפה

נעביר את גלגל המצבים למצב ידני. מהירות תריס - כדי לקבל תנועה מינימלית של הכוכבים, נצלם במהירות תריס נמוכה עד כמה שניתן, כלומר, רוב המצלמות מסוגלות לצלם במצב מנורה (* 4) אבל כבר הבנו שזו לא הדרך אז ניצמד למגבלה של רוב המצלמות 30 שניות. צמצם – כדי לקבל כוכבים בהירים ובוהקים, נפתח את הצמצם כך שכל נקודת אור תירשם על החיישן. אם כן, נקבע את מפתח הצמצם ל 4 עד 5.6

איזו – כדי לקבל מינימום רעשים בגלל הגברת האור בחיישן נשתדל לשמור על איזו נמוך 100-200 ובכל מקרה לא נעבור את 400.

איזון לובן

כאן תמיד יש בעיות, רוב המצלמות "מתבלבלות" כיוון שהמנגנון של איזון הלובן האוטומטי לא מקבל מספיק מידע כדי לעשות חישוב נכון של הגוונים ומכאן שהלבן לא יצא לבן והשמיים השחורים כחולים יאבדו מגווניהם ויקבלו גוונים לא טבעיים ובדרך כלל אדום וסגול ישתלטו ונקבל תמונה שלא נאמנה למקור. אז מה אפשר לעשות? לצלם תמונה גולמית שאינה דחוסה (* 1) זו אפשרות טובה, אפשרות נוספת שתחסוך לנו עיבוד נוסף של התמונה (או תמונות כפי שנבין בהמשך) היא פשוט למדוד את איזון הלובן מראש ולצלם באיזון לובן מחושב (* 3), כך נחסוך שעות של עיבוד. אם בכל זאת בחרנו לצלם תמונות שאינן דחוסות (* 1) יש להקפיד לשנות את טמפרטורת הצבע באופן זהה לכל התמונות.

עד כאן יש לנו תמונה אחת חשופה כהלכה כמעט ללא רעשים עליה מפת כוכבים המתארת את השמיים ברגע לכידת הפריים. אם נבחר לצלם הקפאה של השמיים יחד עם אובייקט מעניין כקומפוזיציה של צילום לילה סיימנו את העבודה כאן אבל אם המטרה היא צילום שבילי כוכבים אז כאן נכנסים לעבודה השלט, הקפה והסבלנות. נבחר את אפשרותצילום רציף במצלמה, כלומר ממש כמו בצילום ספורט. כל מצלמה יכולה לתת מספר פריימים בשניה בלחיצה קבועה על כתפור הצילום. לפי החשיפה שלנו לא יתרחשו מספר צילומים בשנייה אלא כאשר נשאיר את כפתור השלט לחוץ באופן קבוע נקבל שני פריימים בדקה פשוט בכלל שהחשיפה שלנו אורכת 30 שניות ואנחנו נצלם פריימים עוקבים גב לגב. בדרך זו ניצור במשך שעה או יותר כמה עשרות פריימים עוקבים של מפת הכוכבים בשמיים בקומפוזיציה שבחרנו מראש. כיוון שאנחנו מצלמים בחשיפה של 30 שניות וברצף פריים אחרי פריים ניתן לחשב בקלות שבשעה נקבל  כ- 120 פריימים עוקבים.

כאשר סיימנו את הלכידה של הפריימים במשך שעה או יותר יש לנו שתי אפשרויות, האחת היא ווידאו של תמונות עוקבות (* 5) הרכבת ווידאו שיתאר את תנועת הכוכבים (או יותר נכון, את סיבוב כדור הארץ). האפשרות השנייה היא ליצור תמונה אחת של שבילי כוכבים בעזרת תוכנה חינמית הנקראת

 StarTrails

שאפשר להוריד אותה מכאן

http://www.startrails.de/html/software.html .

 עיקבו אחר ההוראות המאוד פשוטות באתר וצרו תמונת שבילי כוכבים מושלמת.

בהצלחה,

יאיר חן

דגשים לצילום שבילי כוכבים

מד האור וחשיפה

מד האור מחשב את החשיפה לפי אפור 18% (כמעט לבן) ולכן אם נחשוף לפי מד האור בלילה נקבל שמיים בצבע אפור 18%

חשיפה "נכונה" בלילה מתקבלת כאשר השמיים שומרים על גוונים שחורים והכוכבים מקבלים גוון של אפור 18% או בהיר יותר.

זיהום או ממקור סביבתי ישפיע על צבע השמיים ונקבל גוונים אדומים בשמיים ופחות כוכבים לכן נמנע מצילום קרוב לערים וישובים גדולים.

זמן ותנועת כדור הארץ

שבילי הכוכבים נוצרים כתוצאה מסיבוב כדור הארץ סביב צירו

הזמן המקסימאלי ללכידת תמונה ללא תנועה תלוי בגודל החיישן ובאורך המוקד של העדשה שנשתמש.

החישוב פשוט:

אם נצלם המצלמה עם קרופ של 1.6 (קנון 500, 550, 50, 60)

עם עדשת 28 מ"מ

נקבל 500 / (1.6 * 28) = 11. הזמן המרבי שניתן לצלם ללא מריחה של הכוכבים הוא 11 שניות.

טכניקה צילום רציף של דקות ארוכות יצור לנו אש שבילי בכוכבים הרצויים אך יחד איתם יצטרף רעש לא מבוקר כתוצאה מתנאי סביבה ומגבלות החיישן של המצלמה

הצילום מתבצע באוסף של חשיפות ארוכות כל אחת מהן גדולה מהסמן המינימאלי שמחושב וקטנה מ 30 שניות.

כדי לקבל שביל רציף הזמן שעובר בין החשיפות צריך להיות קטן ככל הניתן אבל שיאפשר לחיישן "לנוח" בין החשיפות בדרך כלל לא נעבור את מחצית הזמן המינימאלי שחישבנו כזמן "מנוחת חיישן"

מכוונים החשיפה במצלמה ובשלט מכוונים זמן מחזור (אינטרוול) שגדול מזמן החשיפה כלומר את השלט נכוון לזמן החשיפה + זמן המנוחה

פוקוס נבצע רק פעם אחת על אובייקט באינסוף ונעביר את העדשה לפוקוס ידני עד סוף התהליך.

נסו בבית לפני היציאה את השלטים ואת שיטת האינטרוולים שמתוארת למעלה עוד לפני היציאה. נקו את העדשות, טענו את הסוללות, רוקנו את כרטיסי הזיכרון. כל הפעולות האלו קשות לביצוע בחושך של המדבר.

מצורפת טבלה לחישוב זמן החשיפה המינימלי

מבוא לצילום חרקים במאקרו

מבוא לצילום חרקים במאקרו

נכתב ע"י: יאיר חן צלם

למרות המוניטין שלהם כמזיקים, טריליונים של חרקים, עכבישים, ומעופפים זעירים המאכלסים את כדור הארץ יכולים להפוך לכמה מנושאי התקריב המרתקים והדרמטיים ביותר בצילום. חרקים זעירים סביבות הגידול שלהם מציעים לצלם מאקרו כמות בלתי מוגבלת של צבע, ומרקם לאינסוף שעות של התמקדות ותיעוד. החרקים, ייחודיים כמו כמונו, לכל אחד צורה קצת שונה וצבע מעט שונה. הם כמובן רבים יותר מאיתנו כך שלא תהיה בעיה לאתר אותם ואחד היתרונות הגדולים בצילום חרקים שאפילו לא צריך לקבל  "שחרור מודל" אחרי שאתה מצלם אותם!

במשך רוב חודשי השנה, ניתן למצוא חרקים כמעט בכל מקום, ורוב הנושאים יהיו יותר משמחים להצטלם, אם רק נלמד כיצד למצוא אותם, נפתח גישה לצילום המודלים הזעירים האלו ונלמד להרכיב תמונת מקרו מעניינת ומושכת.

מה פירוש "בגודל טבעי" ?

מה פירוש "מאקרו אמיתי", מאקרו אמיתי היא היכולת ליצור תמונה על מישור החיישן הדיגיטאלי בגודל שהיא בחיים האמיתיים. זה המקום שבו אנחנו באמת משתמשים במונח "בגודל טבעי" או "ההגדלה  1:1 " כפי שהוא משמש בלשון מאקרו. "הגדלה" זהו מונח חשוב כי בצילום מאקרו האמיתי אינו כרוך בהתקרבות לנושא, במקום זאת, אנו מסתמכים על העדשה עצמה כדי להגדיל את התמונה שתוקרן על מישור החיישן הדיגיטאלי .במילים אחרות, רק בגלל שלמצלמה שלך יש מרחק מיקוד מינימאלי של 2 ס"מ זה לא אומר שהיא יכולה לייצר תמונה "בגודל טבעי". כלומר להתקרבות אל הנושא אין שום קשר עם מאקרו. צילום מאקרו אמיתי זה בעיקר מאפייני הגדלה של העדשה. ובכל זאת, רק בגלל שאין לך עדשת מאקרו אמיתית לא אומר שאתה לא יכול לקבל תקריב של חרק גדול ויפה

בדיקת ציוד

אם נרצה להגיע מעבר לצילום תקריב טיפוסי, נצטרך להיכנס לעולם של צילום מאקרו אמיתי, ונצטרך ציוד מאקרו ייעודי. אפשרויות השונות לציוד לצילום מאקרו הן רבות עשויות לכלול כולל עדשות מאקרו (הערה: רק בגלל כתוב על העדשה "מאקרו" זה לא אומר שזה באמת מאקרו 1:1), צינורות הרחבה, פילטרי תקריב, מפוח, וטבעות היפוך עדשה. שני האחרונים, יעילים, אבל בעייתיים יותר מאשר שלושת הראשונים, אז לצורך הדיון ניצמד לשלושת הראשונים ואחר"כ ארחיב גם על השאר.

עדשת מאקרו אמיתי: כאן זה המקום לומר שאני משתמש במושג "מאקרו אמיתי" כיוון שישנן לא מעט עדשות שכתוב עליהן מאקרו אבל הן לא ממש מסוגלות לעשות מאקרו אמיתי אלא, כמעט מאקרו. אם כן, עדשת מאקרו אמיתי זוהי עדשה ייעודית המגדילה 1:1 כלומר, כל מ"מ במציאות יתועד בגודלו הטבעי על החיישן ובכך לא יתאפשר לצלם אובייקט הגדול מגודל החיישן בשלמותו. עדשת המאקרו אינה דורשת שום ציוד נוסף או מיוחד כדי להשיג הגדלת מאקרו אמיתי, למרות שאפשר לקבל הגדלה יותר גדולה בעזרת אביזרים כמו צינורות או טבעות הארכה ו / או פילטרי תקריב. עדשות מאקרו אמיתי, אלה הן עדשות "פריים", כלומר הן עדשות בעלות אורך מוקד קבוע, בדרך כלל 50 מ"מ, 100 מ"מ, או 180 מ"מ. כמעט כל יצרנית עדשות 35 מ"מ מייצרת עדשות מאקרו אמיתי, ובכן, מדוע לקנות עדשת מאקרו אמיתי של 180 מ"מ במחיר 1600$ ולא לקנות עדשת 50 מ"מ ב 600$ אז התשובה פשוטה, מרחק מיקוד המינימאלי לקבלת הגדלה 1:1. בעדשות 50-60 מ"מ מרחק המיקוד לקבלת ההגדלה המקסימאלי הוא 25-30 ס"מ בעוד שבעדשת 180 מ"מ המרחק לקבלת ההגדלה המקסימאלית הוא 50 ס"מ לאלו שיצלמו אובייקטים דוממים אין משמעות אמיתית לנתון הזה אבל לאלו שמעוניינים בצילום חרקים זה יכול להיות מאוד משמעותי ובעצם ההבדל בין תמונה לבין "גם בתמונה הזו החרק ברח". ולכן אלו המתעתדים להפיק תמונות מעולמם של החרקים, העדיפו עדשה ארוכת מוקד ככל שניתן.

צינורות/טבעת הארכה: אלו הם צינורות חלולים אשר ממוקמים בין העדשה לבין גוף המצלמה, והם פשוט מזיזים את בסיס העדשה רחוק ממישור החיישן הדיגיטאלי, ובכך מאפשרים להגביר את ההגדלה. מכיוון שאין עדשות או זכוכית בטבעת הארכה (רק אוויר), איכות התמונה לא תיפגע על ידי אופטיקה באיכות פחותה מאשר העדשה שאתה משתמש, יתכן איבוד אור מינורי כתלות באורך צינורות הארכה. ככלל, את ההגדלה אתה יכול להשיג באמצעות צינורות הארכה ביחס לאורך המוקד של העדשה בה אתה משתמש, והחישוב פשוט:

אורך הצינור ÷ אורך מוקד = הגדלה נוסף

לדוגמה, אם נשתמש בשני צינורות הארכה 25 מ"מ על עדשה 50 מ"מ מאקרו (1:1), אז ההגדלה שלך יהיה 2:1 (פי 2 מגודל טבעי) כי העדשה שלך כבר היה 1:1 (מתוקף היותה עדשת מאקרו אמיתי) ואז הוספנו עוד 50 מ"מ (שתי יחידות של 25 מ"מ) אשר זהה אורך המוקד של העדשה שלך, מוסיף עוד הגדלה פי 1.

פילטר תקריב: מלבד עדשת מאקרו אמיתי, פילטר תקריב הוא הקל ביותר לשימוש, אבל מספק את ההגדלה הנמוכה ביותר. פילטר תקריב מתברג על החלק הקדמי של העדשה ופשוט מגדיל את מה לפניו, כמו סוג של משקפי קריאה על העדשה שלך. פילטרים אלו מגיעים במגוון רחב של "כוחות" ומיוצרים על ידי יצרנים שונים. פילטרים אלו, באים בגדלים שונים כדי להתאים למגוון רחב של עדשות. הערה: לא לבלבל עם "טלה-קונוורטר", אלו מכפילים, אשר כשמם כן הם, מכפילים את אורך המוקד של העדשה. פילטרי תקריב אינם משנים אורך המוקד, הן משמשים רק כדי לעזור להגדיל מה שנמצא מול העדשה, ולא משמשים כ - "זום" נוסף לעדשה.

הבנת מגבלותיו של מאקרו

כמו שאומרים, "אתה לא יכול לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה", וכמו בכל נושא אחר גם בצילום מאקרו זה נכון. ככל שההגדלה גדלה היא תבוא על חשבון עומק השדה. עומק השדה זה מושג המציין "כמה" מהתמונה בפוקוס חד. קיים יחס הפוך בין ההגדלה לבין עומק השדה כלומר, ככל שההגדלה תגבר נקבל עומק שדה מצומצם יותר עד כדי חלקי מילימטרים. חישובי האופטיקה שמאחורי קביעה זו מורכבים למדי ותלוי בעדשה, בחיישן, במרחק בינהם וכמובן במרחק לנושא. אני אבחר להשאיר את זה ככה ולא להיכנס עמוק מידיי לחישובים פיזים אופטיים. מגבלה נוספת על הגדלה גבוהה היא רעידה של המצלמה אשר עולה עם ההגדלה (וגם עם משקל של הציוד). אם ניסתם פעם לפקס על ציפור או בעל חיים עם עדשת טלה אז וודאי מוכר לכם הרעד הבלתי נשלט גם כשהפסקתם לנשום הרעידות העדינות ביותר ביד שלנו הופכות לבלתי נסבלות עם עדשת 300 מ"מ ויותר אותו אפקט קשה ומטריד מופיע עם ההגדלה. קשה מאוד להחזיק את מצלמה יציבה לגמרי בגלל משקלה, אורך העדשה עם טבעות הארכה וההגדלה. עניין הייצוב הופך קריטי כאשר כל רעידה ולו העדינה ביותר תגרום לאיבוד הפוקוס בגלל עומק השדה שלעיתים קרובות יורד מתחת למילימטר. אם כן, ברכישת עדשת מאקרו כדאי להשקיע העדשה בעלת מייצב אופטי. בעדשות החדשות והמתקדמות המייצב "מחזיק" 4 סטופים מלאים!!! קושי נוסף בצילום המאקרו, בייחוד בצילום מאקרו "קיצוניים" (בהגדלות פי 2 ויותר) היא ההמתקדות בחלק המעניין בחרק ובו בזמן להציג את הטקסטורות המיוחדות של גוף החרק הכנפיים והצבעים המיוחדים של החרק. אתן כאן כלל אצבע פשוט התמקדו בעיניו של החרק, עיני החרק בדרך כלל יספקו את התמונה הדרמטית שתלכוד את עיניי הקהל. 

הטו את אור

ישנן שתי דרכים טובות להטות את הכף לטובתך בעת צילום מאקרו. הראשונה היא לעשות שימוש טוב בפלאש אלקטרוני חיצוני. אמנם יש כמה חסרונות בשימוש במאקרו פלאש , כגון האפשרות של סנוור, השתקפויות, או רקע לא טבעי וחסום, סיכונים אלו מתגמדים לעומת היתרונות של עומק שדה מוגדל שהפלאש שיאפשר לך באמצעות הגדלת את מהירות תריס וסגירת הצמצם . ככלל, כאשר אתה שולט באור, אתה שולט בצילום.

מבזקים אלקטרוניים עשו כברת דרך ארוכה מאוד, במונחים של צילום מאקרו.יצרנים רבים מציעים מערכות פלאש מאקרו מושלמות שהופכות את הצילום והשליטה באור קל יותר מתמיד. היום ניתן לקנות מערכת פלאש לצילום מאקרו הבנויה מפלאש טבעת המורכב על היקיף העדשה ואפילו ניתן לצרף שני פלאשים צידיים משני צידי טבעת הפלאש. מערכת כזו יכולה להיות יקרה ולכן אני ממליץ להשתמש במפזר אור או קופסאת פלאש רכה. קיימים בשוק מפזרי אור גדולים ויעילים במחירים נוחים מאוד. לרוב מפזרי האור מתחברים לפלאש חיצוני אבל ניתן למצוא כאלו המתחברים לפלאש (הקופץ) הפנימי של המצלמה. כפי שציינתי ה"סיכונים" בשימוש בפלאש מתגמדים לעומת היתרונות שבו אך גם את הסיכונים האלו ניתן להפחית ולצמצם בצורה ניכרת בעזרת שימוש במשדר מקלט להפעלת הפלאש. ניתן לקנות יחידת משדר המתחברת למצלמה ויחידת מקלט המתחברת לפלאש וכך להזיז את את הפלאש לזווית שאיינה פרונטלית ולא תבזיק חזרה סינוור לתוך העדשה.

כל הזכויות שמורות. כל העתקה או שימוש מסחרי במאמר אסור ללא הסכמת המחבר

צילום מקרו דל אמצעים חלק 3

צילום מקרו דל אמצעים חלק 3 – שילוב טבעות הארכה וטבעת היפוך עדשה

אם כן, ראינו שטבעות הארכה מרחיקות את בסיס העדשה מהחיישן ובכך יוצרות הגדלה ובאופן דומה היפוך העדשה מאפשר לנו פוקוס קרוב יותר ובכך מגדיל את התמונה הנרשמת על החיישן. מה קורה אם משלבים בין השניים?

כדי לחסוך את המתח, ההגדלה המתקבלת גדלה.

מחשבים את זה באופן די פשוט,

M = MZ + E/F

M – ההגדלה המתקבלת

MZ – ההגדלה שמתקבלת מהיפוך העדשה (ראה חלק 2)

E – אורך טבעות הארכה (במ"מ)

F – אורך מוקד העדשה (במ"מ)

ושוב אי אפשר בלי דוגמה:

לקחתי את המצלמה חיברתי אליה טבעת הארכה באורך 27.5 מ"מ ואל טבעת הארכה חיברתי טבעת היפוך עדשה ובקצה, עדשת 50 מ"מ (הפוכה כמובן)

את ההגדלה מהיפוך העדשה יש לי מחישוב קודם (ראה חלק 2) פי 1.107 ואת השאר אחשב

M = 1.107 + (27.5/50) = 1.657

פי 1.657, ענק! כל מילימטר במציאות יתועד על החיישן של המצלמה בגודל 1.657 מ"מ.

צילום, סימן שאלה!

צילום, סימן שאלה!

אני מצלם לא מעט שנים. הצילום תמיד היה עבורי לכידת הרגע, רישום אור מדוייק של הנראה דרך עיניי על פילם בעבר או על חיישן המצלמה בשנים האחרונות. הכללים היו טכניים פשוטים חשיפה מדוייקת לפי האור הנופל על הנושא, פוקוס במקום, ללא בימוי ולעולם אין לשנות את התוצאה באמצעים עיבוד תמונה אחרי לכידתה. צילום "נקי".

מבחינה טכנית זה כל מה שנדרש מצילום! האומנם?

תוך החיפוש הפריים הבא קראתי לא מעט ספרים העוסקים בתולדות האומנות ובעיקר אלו העוסקים בצלמים הגדולים שפרצו את הדרך לצילום כאומנות ומייד התחילה להעסיק אותי שאלה, האם צילום בשחור לבן הוא מניפולציה של התמונה. בעבר היתה מגבלה טכנית ולא היתה אפשרות טכנית לרשום את כל אורכי הגל השונים על הפילם אך היום היא בגדר בחירה אומנותית. ובכן, טכנית, החשיפה מדוייקת הפוקוס בדיוק במקום אין מניפולצות בעיבוד אחרי הצילום ולכן צילומים אלו הסתדרו לי מאוד עם ההגדרה הפרטית שלי לצילום. אך, תמיד ניקרה השאלה, שחור לבן זו מניפולציה? האם תמונות איקוניות שצולמו בשנות ה 30 עד שנות ה 50 של המאה הקודמת היו נחשבות אייקוניות אם לא היתה מגבלה טכנית והתוצה המתקבלת היתה צבעונית? או שמא הנופים של אנסל אדמס היו נראים כתמונות משעממות אולי מצועצעות?

טוב, התשובה לא פשוטה והיא מתחילה בזה שגדולי הצלמים בהיסטוריה העמידו את התמונות שלהם כלומר, בימוי. אנסל אדמס כתב לא מעט ספרים על שיטה של צילום בה הוא חושף כמה שיותר פרטים על הפילם (שיטת האזורים) ואז מדפיס ידנית תוך שימת דגש על חשיפת הפרטים החבויים בפילם ובמילים אחרות עיבוד תמונה ומניפולציה של התוצאה. חשיפות ארוכות בתנאי תאורה קשים ורישום תנועה שוב סותרים את כלל החשיפה המדוייקת. וכדי לקצר, השיטה הטכנית שאותה אימצתי לפני שנים אט, אט נסדקה וחומות הצילום ה"נקי" נבקעו ונפלו. ככול שקראתי יותר וקדשתי זמן לנתח צילומים של אנשים אחרים. הבנתי שצילום אינו צילום סימן קריאה אלא אומנות המשתמשת במצלמה במקום מכחול, פחם או מפסלת.

אחרי שניסיתי להבהיר את הפילוסופית הצילום שלי בכ – 300 מילים והצלחתי להתחמק מלענות על השאלה הראשונה ששאלתי אסיים.

הבלוג שלי יעסוק בעיקר בהתנסויות שלי ואין לי יומרה לעסוק במה שנכון. הרשומות הבאות יעסקו בטכניקה, איך אני עושה את זה ולא איך צריך לעשות את זה. אני לא מאמין שיש דרך אחת לצלם או לצלם נכון כמו התמונה בשחור לבן ישנם הרבה גוונים של אפור שמרכיבים תמונה אחת כוללת. הייתי חרד בעולם של צילום "נקי" היום אני נאבק בחזרה (בסימן) בשאלה!


אני יוצא למסע לברר את סימן השאלה! ומזמין אתכם להצטרף.
ברוכים הבאים למסע שלי.